חשיבתם המוזרה של שוטרי ההגירה

לא, אני לעולם לא אבין את אורח החשיבה של שוטרי משטרת ההגירה של מדינת ישראל. כשאת אשתי (אם לשני אזרחי ישראל שהגדולה מהם בצו ראשון, מרצה באוניברסיטה ומשלמת מסים שמהם החבר'ה האלה מתקיימים) חותפים ארבעה דבילים הקופצים עליה מהרכב כמו איזה צוות קומנדו ממסוק על סיפונה של "נאבי מרמרה" בלב השכונה שלה ומול עיני בתה... זה היה יכול להיות מצחיק אם לא היה עצוב מדי.

אוקיי, הם בדקו את התעודות שלה ושחררו אותה אחרי שתי דקות. כמובן, שכחו לבקש סליחה. אבל אני בכל זאת לא מבין, מה היה בראשם, אם בכלל? האם זוהי מן מחמאה מעוותת, שהיא הזכירה לחבר'ה האינטלקטואלים האלה איזו נערת לוואי? או שהם קיבלו אותה לעוזרת בית בלתי חוקית? ואפילו אם כך (כן, בוודאי, סיגנון הליבוש וגם התנהגותה של אשתי דומים לאלה של עוזרת בית או של נערת לוואי... הה-הה-הה!!!), אז מה, האם הבעיה העיקרית של המדינה היום היא באמת טפיסת בלונדיניות? כאילו אין לנו כמעט מדי יום מכות ועונסים בדרום תל-אביב? אין לנו שב''חים מהשטחים הפורצים לדירות והגונבים רכבים? זה לא מבייש את הגיבורים שלנו המתנפלים על אזרחים נורמטיביים? מה זאת - הסתלה, חום או טמטום מוח קשה?

חבל שלא הייתי ברגע זה לידה. מרוב החרדה לא זכרה אשתי לא את שמות הדבילים ואף לא את מספר הרכב. חבל מאוד!